אתמול חזרנו לטקסס, אחרי יומיים של נסיעה ישירה מאינדיאנה לטקסס. נסענו "ישר" דרך אילנוי, מיזורי וארקנס. 18 שעות, שזה בסוף יוצא יותר כמו 22 שעות, כולל עצירות, התברבורויות, עיקופים וכיוצא בזאת. אם היינו נוסעים 18 שעות מירושלים מזרחה, בטח היינו מגיעים להודו (גוגל מפות לא נתן לי לחשב).
הנסיעות האלו מאד מעייפות, אפילו שאתה לא באמת עושה משהו. גם כתור הנהג - נהיגה היא פעולה מוחית וגופנית לא מאד מאתגרת. אבל, בכל זאת, הגענו לטקסס עייפים והעייפות הזאת נמשכת לתוך היום, שזה יום המנוחה שלנו.
אז במקום לכתוב הרבה, אני אחלוק איתכם הפעם תמונות מהדרך לשם - ומהדרך בחזרה.
תהנו.
הנסיעות האלו מאד מעייפות, אפילו שאתה לא באמת עושה משהו. גם כתור הנהג - נהיגה היא פעולה מוחית וגופנית לא מאד מאתגרת. אבל, בכל זאת, הגענו לטקסס עייפים והעייפות הזאת נמשכת לתוך היום, שזה יום המנוחה שלנו.
אז במקום לכתוב הרבה, אני אחלוק איתכם הפעם תמונות מהדרך לשם - ומהדרך בחזרה.
תהנו.
תמונות מרהיבות!
השבמחקוכן, נסיעה זה דבר נורא מעייף. יש לי תיאוריה שזה מין פיצוי או מס שאנחנו צריכים לשלם על היכולת שלנו לעבור ממקום למקום :)
תאוריה מרתקת! האם זה כמו קארמה? או הרעיון שכל פעולה מצריכה אנרגיה מסוימת?
השבמחקאני לא יודעת יקירתי, את מוזמנת לפתח אותה. אני בעיקר חשבתי על זה בהקשר של טיסות, ושפעם היו מפליגים לכל מקום באונייה, אז הנסיעה הממושכת הייתה מאפשרת גם להתכונן נפשית למעבר, ואילו היום אנחנו לא מוכנים נפשית אז אנחנו כאילו מפגרים אחרי עצמנו...
מחק