יום ראשון, 12 בינואר 2014

יהדות ארהב ויהדות ישראל - בעקבות ביקור של אבא שלי

כשגרתי בדנמרק, ניסיתי קשות להתחמק מהזהויות המוכרות שלי - נקבה בלבוש זכר, יהודיה, ישראלית. עדיין ייצא לי כמה פעמים להפגש עם הקהילה הרפורמית בקופנהגן ועם כמה ישראלים מהממים. אבל ככלל, ניסיתי להימנע. רצתי להגדיר את עצמי ללא זהויות.

השנה, במעבר לטקסס, היו לי שאיפות דומות. אבל רצה הגורל ולעיירה הקטנה של קולג' סטיישן הגיעו באותו הסמסטר איתי עוד 3 זוגות ישראלים. אחת מהן אפילו לומדת איתי באותה מחלקה. ודרכה הכרתי את הלל, ארגון הסטודנטים היהודיים פה. ישר ראיתי את זה כאפשרות ללימוד וללמד. החלטתי לפגוש את רב הארגון.
במפגש הראשון שלנו, שהיה, כמובן, בבית קפה קטן בשם סטארבאקס, ניסיתי להסביר לו שאני לא דתייה. שאני אוהבת ללמוד טקסטים יהודיים, אבל אני נמצאת במקום לגמרי אחר מבחינת דתית ופוליטית. התגובה שלו?
"ברוכה הבאה ליהדות ארה"ב."

השבת שעברה, כשלושה חודשים אחרי המפגש הזה, אבא שלי בא לביקור. לכבודו ובהנאה גדולה, הכנו שבת כמעט לגמרי אורתודוקסית. בשבת בבוקר יצאנו לטיול לבית הלל המדובר. עכשיו, זה ארגון לאומי אמריקאי, אבל מבחינה מקומית - יש כאן קהילה יהודית יחסית קטנה אך עתיקה (מי דמיין יהודים בטקסס ב1916?). הרב היוצא בנה, לקראת עזיבתו את הקהילה, בניין חדש להלל.
זה בניין ענק ויפיפה. 
חשבתי שאבא שלי יתרגש לראות שיש לי כאן קהילה, בסיס, "בית יהודי". אני חושבת שהוא אכן התרגש. אבל הוא גם הגיב לכמות הכסף וה"שואו". למה צריך שני מסכי ענק בחדר אוכל? למה אולם קולנוע של 100 איש בקהילה של 30?
האם זה הצד השני של יהדות ארה"ב?

לאט לאט אני לומדת להכיר ולפחד פחות מהיהדות הזאת, שנראה לי לפעמים כאילו היא מעדיפה את חנוכה על פסח, את השואה על יום העצמאות ואת מדינת ישראל על פני הישראלים. אבל גם, מצד שני וללא תאום רציני בארץ, מכירה בכל גווני היהדות, קיימת בכל הסוגים והמינים. הדוגמא הכי טובה בשבילי זה - וזה קיים, למיטב ידעתי, רק בארה"ב של אמריקה - ישיבה קווירית בשיקאגו.
http://www.svara.org/leverage-the-love/

בקיצור, וזה היה ברור מההתחלה, יש לי עוד מה ללמוד.
אולי עכשיו אני יודעת גם איפה.

2 comments:

  1. יש גם את CBST בניו יורק. טוב זה לא ממש ישיבה, אבל בית כנסת והקהילה מאוד משמעותית בעיר.

    השבמחק
  2. יש הרבה דברים מרתקים בפוסט הזה. אני עדיין משתאה על המשפט "להגדיר את עצמי ללא זהויות". את אמיצה! סארטר היה מתגאה בך :).
    וההעדפות של יהדות ארה"ב שהגדרת בפיסקה האחרונה גם הן קצה קרחון של מחשבות על נושא (ברור שאת חשבת על זה הרבה ולעומק, אני פחות, אז אני מנסה להתחקות אחרי צורת הקרחון מתחת למים. בכל מקרה זה מאוד מעניין).
    ("נקבה בלבוש זכר"?)
    ולא קשור, אבל בזמן שקראתי את הפוסט התנגן ברדיו שיר שהכרת לי: The greatest song in the world.

    השבמחק