התחיל הסמסטר החדש (מינואר עד למאי) ויש לי קורסים מרתקים. באמת. ואני כותבת בהם עבודות שאני מקווה שיהיו אפילו שוות פרסום (עוד על מה אני כותבת עכשיו בהמשך). אבל בגלל שהמרצים שמלמדים את הקורסים האלה יותר מפוזרים, ונותנים לנו יד חופשיה, אני בעצמי מתפזרת. אני רוצה לחקור כרגע, 6 או 7 פרויקטים שונים. אני מתעניינת הכול והכול נראה לי מעניין.
(ובעולם של האקדמיה, עולם בו את צריכה להיות "המומחה", פיזור וחשיבה מרחבית זה לא בריא.
אתה צריך להתפקס.
את צריכה למצוא נישה.
אתה צריך לסמן את הטריטוריה שלך ולא לצאת ממנה, לפחות לא לפני שיש לך קביעות באיזה אוניברסיטה.
אבל בשלב הקביעות, האם את/ה כבר יכול להשתחרר מהחשיבה המפוקסת? הצרה והעמוקה? האם את יכולה "לקחת צעד אחורה" ולראות את התמונה הגדלה, אחרי עשור או שניים של אימון במחקר התמונה הקטנה לפרטים??)
אז באחת הקריאות לקורס של "תקשורת וחברה", אנחנו קוראים את הספר של תומס פרידמן "The Lexus and the Olive Tree". פרידמן, שהיה הכתב של הNYTimes לענייני חוץ, כותב את מחשבותיו על גלובליזציה. סבבה.
ובפרק הראשון הוא כותב, כדי להבין את העולם, צריך להיות נווד, Nomad. הנוודות, האפשרות לעבור ממדינה למדינה, מקהילה לקהילה, מפרוייקט מחקר אחד לאחר, הוא שמאפשרת לנו, בדור שלנו, לחבר את הנקודות. ורק דרך חיבור הנקודות השונות - הפוליטיקה, הכלכלה, הטכנולוגיה, הסביבה, התרבות ו(אני מוסיפה - הדת), אנחנו יכולים לראות מה קורה בעולם. כי היום דברים קורים לא רק בין מדינות (פוליטי), אלא בין חברות (כלכלי) וכן הלאה.
יותר מזה! הוא מציע סיפור מעניין. אולי הסיבה שהיהודים המציאו (או גילו) את האל המונותאיסטי היא בגלל שהם היו נוודים.
אם אתה נמצא במקום אחד, אז אתה יכול לעבוד ולראות בעץ אחד או גבעה או הר או אבן כמקור של כל הקיום. אבל אם אתה נודד ורואה הרבה אבנים והרבה עצים והרבה הרים וגבעות - אתה מתחיל לחפש מקור אחר לקיום, אתה פותח את הראש, את מתחילה לחבר את הנקודות. מה שנקרא "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים. גְּבָעות כִּבְנֵי צאן".
לאו דווקא שדרך אחת יותר נכונה (פגניות/מונותאיסטיות, מחקר רוחב/עמוק, מקומי/גלובלי) אבל דרך אחת יותר מתאימה לי, כרגע, ביום הזה, בשעה הזאת. אני רוצה להיות נווד. אני כבר נווד.
ואתם? מה השיטה שנראית לכם? האם יש שיטת אמצע שפספסתי?
(ובעולם של האקדמיה, עולם בו את צריכה להיות "המומחה", פיזור וחשיבה מרחבית זה לא בריא.
אתה צריך להתפקס.
את צריכה למצוא נישה.
אתה צריך לסמן את הטריטוריה שלך ולא לצאת ממנה, לפחות לא לפני שיש לך קביעות באיזה אוניברסיטה.
אבל בשלב הקביעות, האם את/ה כבר יכול להשתחרר מהחשיבה המפוקסת? הצרה והעמוקה? האם את יכולה "לקחת צעד אחורה" ולראות את התמונה הגדלה, אחרי עשור או שניים של אימון במחקר התמונה הקטנה לפרטים??)
אז באחת הקריאות לקורס של "תקשורת וחברה", אנחנו קוראים את הספר של תומס פרידמן "The Lexus and the Olive Tree". פרידמן, שהיה הכתב של הNYTimes לענייני חוץ, כותב את מחשבותיו על גלובליזציה. סבבה.
ובפרק הראשון הוא כותב, כדי להבין את העולם, צריך להיות נווד, Nomad. הנוודות, האפשרות לעבור ממדינה למדינה, מקהילה לקהילה, מפרוייקט מחקר אחד לאחר, הוא שמאפשרת לנו, בדור שלנו, לחבר את הנקודות. ורק דרך חיבור הנקודות השונות - הפוליטיקה, הכלכלה, הטכנולוגיה, הסביבה, התרבות ו(אני מוסיפה - הדת), אנחנו יכולים לראות מה קורה בעולם. כי היום דברים קורים לא רק בין מדינות (פוליטי), אלא בין חברות (כלכלי) וכן הלאה.
 |
| מקדונלדס הכשר - סמל לגלובליזציה? |
יותר מזה! הוא מציע סיפור מעניין. אולי הסיבה שהיהודים המציאו (או גילו) את האל המונותאיסטי היא בגלל שהם היו נוודים.
אם אתה נמצא במקום אחד, אז אתה יכול לעבוד ולראות בעץ אחד או גבעה או הר או אבן כמקור של כל הקיום. אבל אם אתה נודד ורואה הרבה אבנים והרבה עצים והרבה הרים וגבעות - אתה מתחיל לחפש מקור אחר לקיום, אתה פותח את הראש, את מתחילה לחבר את הנקודות. מה שנקרא "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים. גְּבָעות כִּבְנֵי צאן".
לאו דווקא שדרך אחת יותר נכונה (פגניות/מונותאיסטיות, מחקר רוחב/עמוק, מקומי/גלובלי) אבל דרך אחת יותר מתאימה לי, כרגע, ביום הזה, בשעה הזאת. אני רוצה להיות נווד. אני כבר נווד.
ואתם? מה השיטה שנראית לכם? האם יש שיטת אמצע שפספסתי?
יואו! רותי! בא לי להיות תלמידה שלך. זה היה מרתק. עוד.
השבמחקומתוך הפוסט שלך אני מתחילה לחשוב על סוגים שונים של נוודות: זו שאנשים אמיצים כמוך עושים ועוברים פיזית ממדינה למדינה - וזו שאני מקווה שגם אני מסוגלת לה וזה "חופש בראש" - אבל זה מוגבל כי באמת אי אפשר להתבונן על המקום שאתה נמצא בו, מתוכו. ובינתחומיות וחשיבה חופשית ורחבה זה הכי מדליק בעולם. והייתה גם כתבה על זה לא מזמן באלכסון: http://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%A2%D7%9E%D7%9E%D7%99%D7%9D/
ועוד משהו שקראתי עליו לא מזמן זה נוודות בארכיטקורה, ושמתכננים את המרחב העירוני כך שמחשבות יוכלו לנדוד. שמעת על זה?