יום ראשון, 21 ביולי 2013

רשמים ראשוניים מקולג׳ סטיישן, טקסס

דבר ראשון - תודה רבה על כל התגובות לפוסט הקודם. אני שמחה שהחששות והלבטים שלי קיימים גם אצל אחרים, שזה תהליך ושזה מעניין אותכם. וכיף לקבל פידבק :)

אני נמצאת עכשיו לסופש קצר בקולג סטיישן. למה? ביורוקרטיה. כבר כתבתי על כמה הביורוקרטיה האמריקאית היא כבדה ומסובכת ועכשיו היא מכה שנית - אני חייבת לעשות מבחן באנגלית (שוב) ואני יכולה לעשות אות רק כאן, באוניברסיטה, ורק בזמנים מסוימים מאד. אז ארזתי את חפצי ונפרדתי מאינדיאנה לסופש ועכשיו אני פה, מלקטת רשמים ראשוניים. ובכן...
חם. חם מאד. חום תל אביבי כזה, שלא מרפה גם בלילה ושגורם לך להזיע רק אם יצאת החוצה, עוד לפני שהתחלת ללכת. ויחד עם החום הפיזי, מגיע חום אנושי. כולם כאן מחייכים, מדברים, יוצרים קשר אעין, אומרים howdy. ברצינות. אחרי בערך שלוש שנים בדנמרק, בקור פיזי ואנושי, זהו שינוי מבורך. ואני מתחילה לחודש שהמזג אויר משפיע עלינו ברמות מאד טוטאליות של תרבות, התנהגות, חשיבה, קשר אנושי. מהניסיון שלי, יש קורלציה של 100% בין מקומות חמים ואנשים חמים למקומות קרים עם אנשים קרים.
אך, עם החום מגיע תכונה ישראלית נוספת - אלימות, סמויה וגלויה. אני עוד לא חוויתי אותה כאן, ואני מקווה שלא אצטרך לחוות את זה. אבל, אני כן גיליתי שלאישה שבחנה אותי היה אקדח בתיק צד. איך גיליתי? היא סיפרה לי, בגאווה. מפחיד משהו. היא גם סיפרה לי שטקס היא המדינה עם כמו הפשע הנמוכה ביותר בארהב, אבל אני לא משוכנעת...
בגדול, נראה שהאנשים כאן מאוהבים בטקסס, לא בארהב. הם לא אמריקאים גאים, הם טקסנים. עם אחר. עם גדול, בכל קנה מידה - שטח, כסף, הגודל של האנשים. אין כאן הרבה אנשים כרגע, רוב הסטודנטים בחופשה. כשניק ואני נגיע באמצע אוגוסט זה יהיה שיא הבאלגן כי כולם יגיעו ברגע אחד. ואז יתחילו המשחקים - אנשי העיירה והסטודנטים אוהדים שרופים של פוטבול, כמובן. יש כאן אצטדיון ענק, שיכול להכיל 102,000 איש. מפחיד.
הקמפוס עצמו נראה מקסים, והאנשים שפגשתי מהמחלקה שלי גם. הם לא מקומיים, וכששאלתי אותם איך זה לחיות בעיירה קנה בטקסס, הם ענו ״התרגלתי.״

אני קצת יותר אופטימית. אמנם אני אוהבת ערים גדולות, אבל יש משהו שובה בעיירה הקטנה הזאת. ירוק, שקט, נעים, חם. אני מחכה לגלות את הצדדים האפלים, את המקומות הסודיים, את ההפתעות החיוביות של לגור כאן. אבל זה ייקח עוד זמן.
נו, טוב 

תגובה 1:

  1. זו לא רק אופטימיות שמורגשת במילים שלך, זו הסתכלות רחבה ומאפשרת. אם יש קסם - את תראי אותו. ואחרים אולי לא יראו. ולכן זה מאוד קשור גם לפוסט הקודם. קשה עם אנשים שלא רואים ואפילו מבריחים את הקסם.
    שיהיה חם וטוב :)

    השבמחק