אפתח בהתנצלות, כי כמובן שהשאיפה שלי היא לעדכן כמה פעמים בשבוע ולא פעם בכמה שבועות. אבל, מה אעשה והגורל הוביל אותי למקום חסר אינטרנט (כן, יש עוד כמה כאלה) ולכן לא יכולתי לעדכן זה זמן מה.
הכותרות: יש לי ויזת סטודנט ואני נמצאת עכשיו באינדיאנה, ארה"ב, עם המשפחה של ניק עד שנעבור לארץ המובטחת, טקסס. הגורל שמנע ממני לעדכן הוא שבוע בבקתה ביער כאן באיזור, חופשה מאורגנת ע"י המשפחה שלו. יער, בקתה ליד נחל, מרוחק מהאנושות, משפחה, בקיצור מתכון בטוח להתקף חרדה או עצבים. להפתעתי, אפילו ללא המנה היומית של אינטרנט מצאתי את עצמי נהנית מכל רגע וחווה שקט. היה נחמד... ונחמד שהיה.
הנה קטע שכתבתי במהלך השבוע הזה, שכלל, איך לא, גם את הרביעי ביולי, יום העצמאות האמריקאי:
The land of the free didn't look so different on its independence day. We were driving silently thru the fields of Indiana. Although it was July, the road was still wet from last night's summer rains. Most people on the stranded houses along the road were mowing their lawn, watering their plants, keeping it neat. An eagle (or was it a big crow?) soared through the sky as we passed a fast food sign. I feel so small. The man driving us is big, but his land is bigger still.

בתמונות: זיקוקי יום העצמאות, אנשים צופים בזיקוקים.